תובנות מחווית טד מורים שעברתי.

זכיתי השנה להיבחר כאחת המורות המעוררות השראה בכנס מיוחד של הסתדרות המורים הנקרא "במה".

ההרצאה הייתה בסגנון "טד". החוויה הייתה מעצימה ומרגשת מאוד.

שמחה לשתף כמה מהתובנות שלי מערב זה.

למה ללמד תלמידים להרצות בסגנון טד?

1.      למידת עמיתים- אין כמו ללמוד מתלמידים אחרים. מחקרים רבים נעשו בנושא סגנונות למידה. ובראש הפרמידה תמיד עומדת למידת העמיתים. תלמידים לומדים הכי טוב מתלמידים אחרים.

2.      למידה ויזואלית- חלק מהתלמידים שלנו אוהבים מאוד ללמוד בדרך זו. בדרך של סרטונים ותמונות. הרצאת טד מלווה בחוויות אישיות, היא מופשטת יותר וקל לזכור אותה.

3.      כח של למידה חברתית- הסרטונים חייבים להתפרסם אם במסגרת בית ספרית, קהילתית או ברשתות החברתיות. הצפייה יוצרת שיח חברתי. הטד מביא טעימה מהרעיון המוצג בו. טד טוב יביא את השומע לחשוב, לחקור אודות הנושא ואפילו במקרים מסויימים לשכפל את הרעיון המוצג.

4.      למידה בכל זמן ובכל מקום- אפשר לבחור במי לצפות מתי לצפות בטד, לחזור על קטעים מסויימים..

5.      הקריטריון החשוב ביותר- תלמיד העומד מול קהל ומרצה את הטד שלו – עבר תהליך עמוק ומשמעותי של למידה.

איך להכין הרצאה לארוע טד? מורים ותלמידים.

1.      בחרו נושא או רעיון .ספרו ספור או חוויה אישית משמעותית עבורכם שברצונכם לשתף את הקהל ולגרום לו לחשוב אחרת,  לקרוא לקהל השומעים לפעול אחרת, לעורר השראה.

2.      להיות תמציתיים וברורים להכין מצגת בעלת 6 עד 7 שקופיות. וכל שקופית אמורה להיות עוגן. על מנת להמחיש אציג את העוגנים שלי , כל שקופית הציגה תמונה שהיוותה עוגן עבורי:

1.      פתיח שיר- ג'ון לנון

2.      הכרות והצגת הבעיה

3.      הצגת הפתרון

4.      תאור הפרוייקט

5.      תפקידי כמחנכת

6.      מה מקבלים התלמידים

7.      התלמידים כשגרירים

8.      סגיר- שיר ג'ון לנון

3.      כתיבת הטד- היה החלק הקשה ביותר עבורי. בתחילה הכתיבה מסורבלת ועמוסה, בטיוטה השנייה צריך לעשות החלטות (קשות) על מה מוותרים מה לא מכניסים בהרצאה.  זה מאוד קשה כי אנחנו רוצים לספר על הכל.. לי למשל יש הרבה דוגמאות שממחישות את העשייה שלי, דוגמאות על פרוייקטים באמת ייחודיים אבל ההסבר עליהם גזל זמן רב. צריך לזכור הטד הוא טעימה, רעיון שמעורר סקרנות, לפעמים אי נוחות לא שעור בכיתה:)הבנתי שמי שיתעניין בנושא  יכנס לבלוג ויעמיק בו.. דבר דומה צריך להתרחש אצל התלמידים. בתחילה לתת להם לכתוב הכל ולאחר מכן לעזור להם לבחור מה כן ומה לא עם נימוקים הגיוניים (התהליך הוא חלק מאוד חשוב ).

4.      שפת גוף- אומנם חייבים לעמוד במרכז השטיח האדום העגול אבל יש אפשרות לשנות את טון הדיבור, להשתמש בידיים, קשר עין עם הקהל ועוד... בקיצור למדו את התלמידים את כל אמצעי הרטוריקה הקיימים. והכי חשוב לדבר בקול רם ולחייך.

5.      להתאמן להתאמן להתאמן - שיגעתי את כולם שבוע לפני המופע, בעלי, הילדים, קולגות, מפקחות משרד החינוך... הרצתי בפניהם וקיבלתי משוב לשיפור.  התלמידים יכולים להקליט את עצמם בטלפונים, להתאמן מול הכיתה, מול כיתות בבית הספר ועוד...

6.      אין שלמות- להבין שאף אחד לא עומד במבחן, והקהל לא בא לראות שלמות (ואם כן שלא יבוא), הקהל בא לראות אתכם, ואתם באתם לחלוק את הספור שלכם. העליה לבמה אומנם מעוררת חרדה, פחד אבל אני בטוחה שאם נקדים ונלמד את התלמידים להרצות כך הם יהיו מאוד מיומנים ומתח שאני חוויתי לא תהיה מנת חלקם. כשסיימתי  את ההרצאה ברחתי מהבמה. למדו את התלמידים לעצור רגע, ולהנות ממחיאות הכפיים. עבדנו קשה עבורםJ

יש לכם רעיונות נוספים? אשמח אם תשתפו אותנו.

כתבה בעיתון "בין הצילצולים " יולי 2016:

קישור לכתבה: http://www.dmag.co.il/pub/histadrut/shiur119/index.html#8