זום לצילום.

כשהייתי בערך בת שתיים עשרה, גילתי את המצלמה, כמובן שהיא לא הייתה דיגיטאלית. למדתי לצלם באמצעות ניסוי ותהייה- זה היה מתסכל, יקר, וכל כך מסובך.. (נוסטלגיה, נוסטלגיה..)
הילדים בכיתתי לומדים צילום עם המורה ענבל.
המטרה היא לקדם את הפוטנציאל שיש בכל ילד/ה לבטא את עצמו/ה, את רצונו/ה ואת עולמו/ה באמצעות למידה, דמיון, יצירה ועשייה. השימוש בצילום יוצר חוויה רגשית המסייעת לצמיחה אישית ובין-אישית. בתוך הקשת הרחבה של האומנויות יש לשפה הצילומית תכונות ייחודיות.
הצילום ממסגר מציאות של רגע, ויחד עם זאת מתעד תהליכים ארוכי טווח. השימוש בצילום תורם לשיפור הריכוז והסבלנות, פיתוח התבוננות בקורתית, אבחנה בין עיקר לטפל, הבחנה בפרטים כמרכיבים את הכלל, יכולת תכנון מראש, התמצאות במרחב ואימון הקשר בין התנועה לחושים. הצילום מאפשר לכל ילד/ה לקיחת מקום ומתן ביטוי אישי. קבוצת ילדים מבקרת בטיפולית ומלמדת את המבוגרים לצלם...(על כך אכתוב במהלך השנה).